הדור השני לשואה
הדור השני הוא השם
שבו מכונים בניהם ובנותיהם של ניצולי השואה שנולדו לאחר השואה.
אף שבני הדור השני
לשואה לא חוו ישירות את מוראות השואה, הרי שהשפעת הטראומה שעברו הוריהם ניכרת בהם
במידה זו או אחרת.(1)
כאשר אנו באים לחקור
את מהות הדור השני לניצולי השואה, עלינו לקבל את ההנחה כי השפעות ההורים הניצולים
על ילדיהם הן בלתי נמנעות ומחוייבות המציאות, החל מרגע הולדת הילדים ועד קץ ימיהם.
השפעת הטראומה שעברו הוריהם ניכרת בהם, החל מהדברים הקטנים ביותר, לדוגמא: בביתם
לא זורקים אוכל, לא מדברים על המספר שעל היד, מתייצבים תמיד לטכס יום השואה ועוד.(2)
מאפייני
דור שני לניצולי שואה והעברה בין דורית
|
התנגשות בין הרצון לרצות את ההורים מחד ומאידך, רתיעה
וחשש מאי סיפוק שאיפותיהם הגבוהות של ההורים(3) |
| תחושת מחוייבות גבוהה להורים(4) |
| רמת חרדה גבוהה בהקשר לטיפול בהורים(5) |
במחקר שנערך
באוניברסיטת בר אילן ע"י החוקרים: פרופ" עמית שרירא, ד"ר משה בן
סימון ורווית מנשה אשר בחנו את האופן בו ילדיהם הבוגרים של הניצולים מתמודדים עם
הטיפול בהורים קשישים ,הם איששו את הטענה כי אכן יש חרדה גבוהה יותר בקרב דור שני
לניצולי שואה. לדברי פרופ" שרירא, טראומת השואה יכולה להתבטא בדיכאון, מחשבות
קשות, סיוטים על טראומת ההורים, תחושת בהלה ומתח מתמשך. לדבריו, אנשי מקצוע צריכים
להתייחס למצוקתם של בני הדור השני המטפלים בהוריהם ולסייע להם לעבד אותה.(6)
|
ילדי הדור השני גדלו כילדים בעלי יחס מאוד אמביוולנטי סביב נפרדות
לבין מצב בו הם רואים עצמם גם בבגרותם כחלק מן ההורים וכשלוחה שלהם.(7)
|
|
נטייה לחזור ולעשות אקטיביזציה של מצבים טראומתיים שהתרחשו בחיי
הוריהם.(8) |
קיימות מספר תכונות
אופייניות לחינוך המוענק לילדי הדור השני על ידי הוריהם הניצולים:
חסות יתר- זה מתבטא בדאגנות מופרזת של ההורים לשלום ילדיהם, בהגבלות שהם
מטילים על פעילויותיהם ובהגנת יתר מהעולם החיצון. ילדים אלה גדלים בתנאי חממה תוך
גילוי חשדנות כלפי זרים ומולידה חוסר אמון כמעט טבעי באנשים זרים.
רגשות של פחד חרדה
ואשמה- מצד ההורים לספק
לילדים צרכים חומריים יתר על מידה כפיצוי על מגבלותיהם בתחום הריגשי ומצד הילדים-
רגשות אשמה בשל ציפיות הוריהם להגיע להישגים בלתי רגילים.
השתקעות בנושאי אבל,
תוקפנות ומוות- ההורים הניצולים
אינם מסוגלים להיפרד מטראומות העבר וילדי הדור השני חשים את התלות הרבה של הוריהם
בהם, דבר המעכב את התפתחותו העצמאית של הילד.
קשר שתיקה- מבטא את ההסכמה שבשתיקה שלא לשוחח על הטראומה של ההורה. נושא זה
גורם לילד לחוש חוסר נגישות ריגשית מצד ההורה להקשיב לילדו ומולידה יחסים מאופקים
ועצורים.
לסיכום, ניתן לומר על פי כל הדעות, כי הדור השני גדל במציאות מיוחדת ושונה
מילדים אחרים, בין אם ידובר בטראומות של ממש שהועברו לבני הדור השני ובין אם יהיו
אלה תופעות שוליות בלבד: חוויות הוריו, החינוך שעל ברכיו גדל, המדינה הצעירה- כל
אלה עיצבו את אישיותו וגרמו לדור השני להרגיש שונה בגורלו.
(1)
"הדור השני לשואה" , ויקיפדיה
(2) תמר ברגר, שירה אבגי "דור שני ושלישי" המכון ללימודי השואה
ע"ש חדוה אייבשיץ ז"ל , עמ" 6
(3) רווית מוכתרי
"בני דור שני לניצולי שואה המטפלים בהוריהם: הקשר בין סגנון התקשרות, מידת
מחויבות וחרדות לגבי ההורה המזדקן" מוגש כעבודת מחקר לקבלת תואר מוסמך,
אוני" בר אילן , עמ" 2
(4) שם- עמ"8
(5) שם- עמ"8
(6) ד"ר איתי גל
" 70 שנה אחרי: עוצמת הטראומה מתפרצת אצל ילדי הניצולים", מתוך y net- בריאות פורסם בתאריך
11.04.18
(7) אמנון אייל "מאפיינים
של דור שני לשואה", מכון טריאסט –שריג, מכון לפסיכותרפיה, עמ"3
(8) שם- עמ"6
(9) תמר ברגר, שירה אבגי "דור
שני ושלישי", המכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ ז"ל , עמ"
7-9
|